מצבים של אי ביטחון תזונתי מתאפיינים בכך שהסובלים מהם לא יכולים להשיג מזון בוודאות ובצורה יום יומית. כאשר אנשים נמצאים במצב של אי ביטחון תזונתי, הם גם לא יכולים כמובן לדאוג לעצמם או למשפחה שלהם. למעשה, ההשלכות הרחבות של אי ביטחון תזונתי הרבה יותר קריטיות מאשר המשמעות הפיזיולוגית בלבד. על הרקע הזה, ניתן גם להבין מדוע מצב של אי ביטחון תזונתי הוא משהו שלא כדאי לאף חברה להסכים לחיות עמו.
השאלה המתבקשת היא האם יש בכלל מה לעשות על מנת למנוע מצבים שונים של אי ביטחון תזונתי. מצד אחד, אי ביטחון תזונתי הוא ככל הנראה תוצר של פערים חברתיים בין מעמדות ושל תופעות שקיימות פחות או יותר משחר האנושות. מצד שני, העובדה היא שיש נתונים שונים על אי ביטחון תזונתי במדינות שונות. אז אם מכירים בבעיה, צריך להגיע בראש פתוח כדי לחשוב גם על פתרונות.
התגייסות הסקטור הפרטי לטובת הסקטור הציבורי
אחד התהליכים שרואים בישראל לגבי איביטחון תזונתי למשל, קשור להתגייסות של הסקטור הפרטי לטובת הסקטור הציבורי. זה כמובן לא תהליך חדש והוא מתקיים בכל רחבי הארץ כבר שנים רבות, אולם בנושא של אי ביטחון תזונתי הוא משיג תוצאות מעולות.
היכולת של הסקטור הפרטי להתגייס לטובת הסקטור הציבורי מאפשרת לעדכן את ארגז הכלים שבהם משתמשים על מנת להתמודד עם מצבים של אי ביטחון תזונתי. כאשר הסקטור הפרטי מצטרף לסקטור הציבורי, זה אומר שמופעלים מאמצים על מנת להוציא משקי בית ויחידים ממצבים שונים של אי ביטחון תזונתי. לאחר מכן, ניתן גם להעניק לאותן אוכלוסיות מוחלשות עוד כלים ולשפר את איכות חייהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה